חוק כרטיסי החיוב, שנחקק ב-1986 ועבר מאז התאמות, נועד להגביל את אחריות הלקוח בשימוש בכרטיסי אשראי ולהגן עליו במקרה של שימוש לרעה בכרטיס, אובדן כרטיס או הפסקת חוזה. החוק נועד להסדיר מבחינה משפטית את פעילות חברות כרטיסי האשראי ואת היחסים ביניהן לבין לקוחותיהן.
חוק כרטיסי החיוב קובע עונשים כנגד מי שזייף או השתמש בכרטיס גנוב. הלקוח, שיכול להפסיק את ההתקשרות בכל עת שיחפוץ, יתחיל לשלם על החיובים בכרטיס רק לאחר שקיבל אותו לידיו.
סעיף מרכזי אחר בחוק, עוסק במקרה בו קיים צורך להפסיק חיוב עתידי בכרטיס אשראי: הדבר אפשרי כאשר הספק לא סיפק את הסחורה במועד שנקבע; או כאשר הספק מצוי בהליך של פשיטת רגל, כינוס נכסים או פירוק. מטרת סעיף זה למנוע מקרים שבהם נאלצו צרכנים לשלם על עסקה בתשלומים, בעוד ספקים לא עמדו בהתחייבויותיהם לספק את המוצרים.
החוק מגדיר תנאים וזמנים שבמסגרתם על חברת האשראי לזכות לקוח, אם הכחיש עסקה וטען כי בוצעה לא על ידו. מדובר בעסקאות המכונות "עסקאות במסמך חסר", שמבוצעות מרחוק, בטלפון או באינטרנט, ללא נוכחות פיזית של הלקוח בחנות.
עם זאת, נקבע בחוק כי אם חברת האשראי תגלה כי העסקה כן בוצעה בידיעת הלקוח, או כאשר הלקוח הוא שמסר את הכרטיס לאחר, או אף שמדובר במעשה מרמה - היא יכולה לשוב ולחייבו.
החוק קובע עונש מאסר של שלוש שנים למי שהחזיק כרטיס חיוב שלא בהסכמת בעליו, בכוונה להשתמש בו או להעבירו לאחר למטרה זו. החוק גם קובע עונש של חמש שנים למי שהשתמש בכרטיס במטרה להונות אחרים.
חוק כרטיסי חיוב נועד להפוך את השימוש בכרטיסי אשראי לבטוח ונוח יותר – ובדיעבד אכן הצליח בכך. עם זאת, המאבק בגורמים המנסים לנצל לרעה את הכרטיסים נמשך כל הזמן, בזירה המשפטית ובעיקר בזירה הטכנולוגית.